עמוד ראשי > גאוגרפיה > מקורות אנרגיה מתכלים

מקורות אנרגיה מתכלים

מקורות אנרגיה מתכלים

הפחם

מבוא – גיאולוגיה של פחם: הפחם היה במשך למעלה מ – 150 שנה מקור האנרגיה היחיד לתעשייה. על ידי שריפת נוצר הקיטור שהניע את גלגלי המהפכה התעשייתית ואשר הסתיימה עם תחילת  השימוש בנפט ובחשמל, בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20.

הפחם הוא סלע אורגני, הנוצר מצמחייה צפופה שנרקבה והתאבנה כתוצאה משינויי אקלים ושינויים גיאולוגיים. רוב הפחם נכרה באזורים שבהם שרר לפני כ-250 מיליון שנה אקלים לח מרובה במשקעים ובעל טמפרטורות גבוהות, אשר הביא לצמיחת יער וצמחיית שרכים ענקית. הצמחייה נפלה ונרקבה בתוך גופי מים (ביצות) ללא נוכחות חמצן, ואיפשרה ריכוז של אותו חומר אורגני. כתוצאה משינויים גיאולוגיים ונסיגות/הצפות הים, כוסו שכבות הצמחייה הרקובות באדמה ובסלעים, שלחצו עליהן. ככל שגבר הלחץ וארך הזמן, כן התייבש הפחם ואיכותו השתפרה. פחם זה מופיע ברובו כפחם חום המכונה פחם ליגניט.

קיימים סוגים שונים של פחם המצויים בתנוחות שונות בעומק ובעובי הקרקע. השקעת החומרים האורגניים הייתה בדרך כלל אופקית, אולם כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים של קימוט ושבירה הועלו השכבות, והופיעו גם בקמרים. כיום, בהשפעת כוחות הבלייה, נעלמו רוב משקעי הפחם מצורות מיבנה אלו, והם מופיעים בקערים, שם הם כוסו בדר”כ במשקעים מאוחרים יותר (עמק הרוהר בגרמניה).

סוגי הפחם ושימושיו: לפחם שימושים רבים ומגוונים. השימוש העיקרי הוא בתעשייה, כספק אנרגיה וכחומר גלם בתעשיית הברזל והפלדה. פחם נטול חומרי לוואי נקרא קוק (הפחם הטהור) ומשמש לתעשייה. הפחם משמש כדלק, אם ישירות ע”י שריפתו ואם בייצור חשמל תרמי וגז תעשייתי. רק חלק קטן מן הפחם מספק אנרגיה להנעת כלי תחבורה, כרכבות ואוניות ולמטרה זו נפוץ יותר השימוש בנפט. הפחם בנוי משלושה מרכיבים: פחמן, מים וגזים, וההבדלים ביניהם הם שנותנים את סוגי הפחם השונים. ככל שכמות הפחמן גבוהה יותר, מספק אותו פחם כמות גדולה יותר של קלוריות ונחשב בדרך כלל לטוב ויקר יותר.

לעיתים מכנים בשם פחם גם את הכבול שהוא חומר אורגני רך, עשיר במים, שלא נכבש עדיין.

פחם הליגניט מכונה גם “פחם חום”. תכולת הפחמן נמוכה יחסית (%35 – %40) ולכן מוגבל בו השימוש וסחר. אולם, בארצות שבהן הוא נכרה (גרמניה, רוסיה) הוא תופס מקום חשוב באספקת אנרגיה, בייחוד בהפיכה לחשמל תרמי.

הפחם הביטומני ידוע גם כ”פחם האבן” או “פחם שחור”, ולגבי רוב הצרכים הוא נחשב לפחם הטוב ביותר. מבחינים ב-8-7 סוגי פחם ביטומני המצויים בשימוש כמקור אנרגיה וכחומר גלם לתעשייה (פחם קוק), במיוחד לברזל ופלדה. תכולת הפחמן הממוצעת בסוגי הפחם הביטומני היא 40% – %80. בזכות שימושיו הרבים בתעשייה ולצורכי אספקת חום ומאור (כולל שימוש ביתי), קיים ביקוש מתמיד לפחם הביטומני.

פחם האנטרציט הוא פחם קשה ויבש, בעל תכולה גבוהה של פחמן (%91 – %96). הדלקתו הקשה ובעירתו האיטית הפכו אותו לבלתי מבוקש למטרות תעשייתיות. הוא מספק אנרגיה רבה ונקי בשימוש יותר מכל סוגי הפחם האחרים.


תפרוסת הפחם וכרייתו בעולם: הפחם נכרה בתחילה במקומות שבהם הוא היה קרוב לפני השטח. בהמשך הזמן נעשתה חדירה לשכבות תחתונות, כשהכרייה מבוצעת בשכבות האופקיות בשיטת הפירים (מנהרות אופקיות). במכרות אלה מצויות גם מנהרות אנכיות, שדרכן מוציאים את הפחם, שואבים מים ומספקים אוויר לכורים. במדינות התעשייתיות נפוצה שיטה זו של מכרות. עומקם הלך וגדל במשך הזמן, כתוצאה מניצול השכבות העליונות ועליית הביקוש לפחם.

במהלך עשרות השנים האחרונות החלו לבצע כריית פחם מפני השטח בעזרת ציוד מכני כבד. פעולה זאת נקראת בעצם “חציבה”, או “כרייה פתוחה”. היא מבוצעת כאשר עובי השכבה שמעל הפחם אינו עולה על 20 מ’. בעולם כורים מדי שנה 3.8 מיליארד טון פחם בקירוב (ללא ליגניט). כמות זו מופקת בכ – 50 מדינות. מדינות חשובות: סין, ארה”ב, הודו, רוסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה ופולין כורות מדי שנה כ – 120 מיליון טון בשנה. מדינות חשובות נוספות: קזחסטן, אוקראינה, בריטניה וגרמניה. רוב כריית הפחם בעולם נעשית בחצי הכדור הצפוני. באירופה ואסיה נעשית כריית הפחם לאורך הקימוט ההרציני והאלפידי. בצפון אמריקה הכרייה נעשית לאורך הרי האפלצ’ים (הקימוט ההרציני).

מבין מקורות האנרגיה המתכלים (פחם, נפט וגז טבעי), הפחם הוא הזמין ביותר ובעל העתודות הגדולות ביותר ורובו נצרך במדינות בהן הוא מופק. במסחר הבין-לאומי הפחם מפגר אחרי הנפט. תעשיית הפחם סובלת מחוסר יעילות, במיוחד בתחום הארגון והניהול, אחסון ודרכי ההובלה. נוסף על כך, יש לפחם השפעות סביבתיות שליליות והוא נחשב כמזהם סביבתי (כרייה, שריפה). הבעיות העיקריות:

  1.                  שריפת הפחם גורמת לנדיפות של גופרית המעודדת היווצרות גשם חומצי.
  2.                  תהליך הכרייה והפקת הפחם יקרים יחסית למשאבי טבע אחרים. הכרייה יוצרת “צלקות” על פני השטח.
  3.                  הפחם תופס נפח רב ועלות ההובלה יקרה.
  4.                  אינו מקור טוב לדלק לתחבורה.

סקירה אזורית של ארצות כריית הפחם: בריטניה הייתה המדינה הראשונה בעולם שהשתמשה בפחם בקנה מידה גדול למטרות תעשייתיות ועד סוף המאה ה – 19 הייתה המדינה המובילה בעולם בכרייתו. איכותו הייתה טובה ועתודות הפחם היו גדולות. בימינו, סין וארה”ב הן המדינות המובילות בעולם בכריית פחם. אזורי הפחם העיקריים בארה”ב הם חבל דרום-מזרח בהרי האפלצ’ים, בחבל התיכון שבאגן המרכזי ובמישורים הגדולים ובחבל המערב בהרי הרוקי ובאגנים הבין-הרריים.

שדה הפחם המנוצל ביותר בעולם הוא שדה הרי האפלצ’ים. איכות הפחם בו מעולה, והוא הופך בקלות לסוג “קוק” הנחוץ לתעשיות הברזל והפלדה. ריכוז המכרות הגדול ביותר נמצא בצפון הרי האפלצ’ים, בסמוך לפיטסברג, דבר שהפך את העיר למרכז תעשיית הברזל הראשון בגודלו בארה”ב. ניצול הפחם במרכז האפלצ’ים קטן יותר, ובדרום כריית הפחם היא המועטה ביותר. ממזרח לאפלצ’ים הצפוניים, במדינת פנסילבניה, מצוי שדה האנטרציט הגדול ביותר בעולם. שיטחו כ – 1,000 קמ”ר, ותוצרתו משמשת להסקה במגלופוליס הצפון-מזרחי “בוס-ווש” (בוסטון-וושינגטון).

מערכת שדות הפחם השנייה בחשיבותה בארה”ב היא זו של שדות הפחם המרכזיים. חשיבות הפחם באזור זה רבה במיוחד, מאחר והקרבה לאזור האגמים הגדולים מאפשרת הובלה נהרית קלה וזולה לאורך נתיבי המים עד למיסיסיפי. ריכוזי החרושת באזור שיקגו ודטרויט מקבלים את הפחם משדה זה.

ניצול תעשייתי של שדה הפחם בהרי הרוקי החל במלחמת העולם השנייה, כאשר נתגלה הצורך בפיתוח תעשיית המלחמה (אוניות ומטוסים). אחרי המלחמה צומצם ניצול המכרות הללו ומקורות אנרגיה אחרים החליפו את הפחם.

הגורמים לשינויים בכריית פחם: כל המדינות הנחשבות וותיקות בכריית פחם מפיקות היום פחות משהפיקו לפני כעשרים שנה, למעט ארה”ב המפיקה יותר. להלן הגורמים אשר הביאו לירידה בכריית הפחם:

  1.                 מציאותם של מקורות אנרגיה נוספים, במיוחד נפט, גז טיבעי, כוח הידרו-אלקטרי ואורניום (לאנרגיה גרעינית). בשנת 1913 סיפק הפחם 95% מצריכת האנרגיה בעולם, ב – 1927 הוא הגיע ל – 60%, ובסוף שנות התשעים כ – 20% ומטה. הנפט למשל, הוא מקור האנרגיה העיקרי כדלק לתחבורה. הנפט, הגז והכוח ההידרו-אלקטרי מחליפים את הפחם גם בשימושים אחרים, כגון ייצור חשמל והסקה.
  2.                 הירידה בסחר הבינלאומי בפחם, אשר נבעה מהתחרות עם מקורות הכוח האחרים ועלייה בייצור העצמי של פחם במדינות שבעבר ייבאו אותו.
  3.                  כריית הפחם לא תמיד עומדת במבחן הכדאיות הכלכלית מסיבות שונות, כגון: הצורך לחדור לעומק רב לאחר שהשכבות העליונות נוצלו, קשיים גיאולוגיים בכרייה, עלות הציוד ועוד. למדינות ותיקות בכריית פחם, במיוחד באירופה, קשה להתחרות בפחם זול ממקורות אחרים. זול יותר עתה לייבא פחם ממדינות אחרות, אף רחוקות, כאוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה.
  4.                  בעיות אקולוגיות: שריפת הפחם גורמת לנדיפות של גופרית המעודדת היווצרות גשם חומצי.

נפט

מבוא: הנפט כמקור אנרגיה צעיר מן הפחם מבחינה גיאולוגית. הוא מצוי בשכבות צעירות יותר, וגם ניצולו התעשייתי ושימושיו האחרים מאוחרים יותר, ומאפיינים את צרכיה של התקופה המודרנית.

השימוש בנפט, לאספלט, תרופות ומטרות אחרות אומנם קדום, אולם רק לפני כ-140 שנה החלו להשתמש בו בקנה מידה מסחרי, בעיקר לצורכי תאורה וחימום. שימושו העיקרי בימינו הוא כדלק לתעשייה ולתחבורה לסוגיה. ניצול ההנפט הרב החל לאחר המהפיכה התעשייתית. בשנים 1995 – 1913 גדלה תפוקת הנפט העולמית פי 57 בקירוב, מ – 54 מיליון טון ל – 3,085 מיליון טון, בהשוואה לתפוקת הפחם באותה תקופה שגדלה פי 5.5 בלבד.

לנפט שימושים רבים, לא רק כדלק ומקור אנרגיה לתחבורה ולתעשייה, אלא גם כחומר גלם בתעשיות שונות, ובשל יתרונותיו הרבים על פני מקורות דלק אחרים, הינו המוצר החשוב ביותר מבחינת טון-ק”מ בסחר העולמי, כאשר רבע מנפח המסחר הבינלאומי הוא בנפט. הובלתו היא התנועה המסחרית הגדולה ביותר היום וכמחצית מתפוקתו העולמית נכנסת כל שנה למסחר הבינלאומי.

נפט ומלכודת נפט: הנפט הוא תרכובת כימית, שיסודותיה העיקריים הם פחמן ומימן. זהו חומר אורגני, שנוצר משרידי בעלי חיים זעירים, אשר שקעו בקרקעית האוקיאנוסים, שם עברו, יחד עם שרידים צמחיים, תהליכים כימיים שונים, עד שהפכו למעין שמן אדמה בתוך שכבות הסלע. לכן, הנפט מצוי בשכבות סלעי משקע.

הנפט הגולמי נוצר מחומרים אורגניים בטמפ’ נמוכה יחסית, פחות מ – 150 מעלות צלזיוס. היווצרותו היא בדר”כ במים עמוקים ואף באזורי ביצות ונהרות. החומר האורגני המצוי בגופי המים שוקע עם הזמן ביחד עם המשקעים המינרליים לתחתית אותו  גוף מים. נוזל הנפט נוצר לאחר שעוברים על המשקעים הללו תהליכים כימיים ולחץ רב הנובע מהיצטברות שכבות משקעים נוספות מעל המסלע אשר בו נוצר הנפט (סלע מקור). כאשר הלחץ הפיסי גובר, עשוי נוזל הנפט לנוע מתחת לפני השטח ולהתפשט על פני אזורים נרחבים. להיווצרות מאגר נפט נחוץ שילוב של ארבעה מרכיבים עיקריים:

 

  1.                  שילוב מתאים של טמפ’ מים לא גבוהה ובעומק לא רב מדי כדי שהחומר ישקע בתהליכי שקיעה רגילים. צירוף אופטימלי של טמפ’ מתאימה ועומק לא רב יניב כמויות נפט גדולות יותר.
  2.                 קיומם של סלעי מאגר אליהם נודד הנפט ומהם ניתן להפיקו. אלה סלעים נקבוביים במידה רבה. הנדידה יכולה להיות על פני מרחקים גדולים יחסית (סלעי גיר, סלעי דולומיט).
  3.                 נוכחות סלעים מחפים בלתי חדירים המונעים את בריחת נוזל הנפט מסלעי המאגר כלפי מעלה (פצלים, גבס, אבן גיר צפופה).
  4.                  מבנה גיאולוגי תת-קרקעי שיכול ליצור “מלכודות נפט”, כגון קמרים, אם כי קיים חשש שהנפט יוכל לזרום הצידה ולמעלה על אף סלעי החיפוי. הנפט נלכד בשיאי הקמרים ומעליו מצטבר בדר”כ גז. גם מבנה גיאולוגי של העתקים וכן פקקי מלח יוצרים תנאים מתאימים ללכידת נפט.

כל אזור אשר היה מכוסה בעבר במי הים, הוא אזור נפט בפוטנציה, אלא שהנפט מתרכז ונשמר בדרך כלל בשכבות משקעיות בעלות מיבנה מיוחד, שבהן קיימים סיכויים לגילויו ולהפקתו. לאותם מקומות קוראים “מלכודות נפט”. יש להן צורות גיאומטריות, והן נפוצות בסוגי מבנים גיאולוגיים שונים, אשר בהם קיימת פעולת העתקה. באזורים צעירים יחסית מבחינה גיאולוגית, שעברו פעולת קמיטה, הנפט מתרכז ונשמר בשיאי הקמרים.

במלכודות הנפט קיימות שכבות של סלעי משקע: אבן גיר, ובמיוחד אבן חול ימית, נקבובית, בה הנפט נאגר. שיכבה שאוגרת או מובילה נפט חייבת להיות אטומה מעליה ומתחתיה בשכבות קירטון, חוואר או כל חומר המונע התפזרות הנפט. מתחת לנפט מצויים בדרך כלל מים מלוחים, הכבדים ממנו, ומונעים את זרימתו כלפי מטה, ומעליו, אם לא התנדף בינתיים, מצוי גז טבעי, שהוא קל יותר.

חיפושי נפט:  כ- 80% מקידוחי הנפט בעולם הם קידוחים עקרים, וזאת אף לאחר שפיתחו במשך הזמן שיטות מדעיות משוכללות ומתוחכמות לחיפושי נפט. שלוש השיטות החדשות לגילוי מבנים גיאולוגיים, בהם קיים סיכוי למצוא נפט: השיטה הגיאולוגית סייסמית, השיטה הגיאו-חשמלית והשיטה הגרווימטרית.

בשיטה הגיאו-סייסמית, רושמים ע”י סייסמוגרף את רעידות האדמה הנגרמות מפיצוצים על פני השטח. הרישום והפיענוח ממוחשבים. שיטה זו טובה לחיפושים עד לעומק של 2,000 מטר. השיטה הגיאו-חשמלית בנויה על עיקרון הדומה לשיטה הגיאו-סייסמית. בעזרת שיטה זו “מחשמלים” את הקרקע ע”י החדרת אלקטרודות לשכבות האדמה, הנושאות זרם חשמלי גבוה. במרכז השטח מציבים מכשיר רגיש מאוד, הרושם את תנודות הזרמים החשמליים העוברים בשכבות השונות, והרישומים מפוענחים על ידי המחשב. בשיטה זו אפשר לבדוק שכבות אדמה עד לעומק של 6,000 מטר. בשיטה הגרווימטרית (מגנטומטרית) משתמשים בגרווי-מטר. זהו מכשיר המוצמד לגחון של מטוס הטס בגובה נמוך של מאות מטרים. הגרווי-מטר רושם את כוח המשיכה של כדוה”א במקומות מעליהם הוא עובר. כך ניתן להבחין בסוגי מסלע שונים ומבנים גיאולוגים שונים במעבה האדמה ולא רק על פני השטח. רישומים אלה  מנחים את מחפשי הנפט לפעול באחת משתי השיטות הקודמות על מנת לקבוע מיקום מדויק לתחילת הקידוח. שיטה זו מיועדת לאזורים גיאוגרפים נרחבים (לאחרונה גם בישראל).

ההוצאות על חיפוש הנפט יקרות ולא תמיד משתלמות, זאת נוסף לחוסר היציבות העולמית, הפוליטית והכלכלית בכל הקשור לקנייה ומכירה של נפט. לכן, רק חברות ענק עוסקות בחיפושי נפט והפקתו.


תפרוסת עולמית של הפקת הנפט:

ארצות הברית: מפיקה היום כתשיעית מכלל התפוקה העולמית ונחשבת לשנייה בעולם אחרי ערב הסעודית. ארה”ב מספקת לעצמה את מרבית צורכי הנפט, אך במהלך הזמן נאלצה להישען על מקורות חוץ. בעבר נהגה בבזבזנות, אולם שני משברים עולמיים הביאו למצב של נקיטת מדיניות חיסכון (משבר 1973 בעקבות מלחמת יום הכיפורים ומשבר 1978 לאחר המהפיכה של חומייני באירן). בשלושת המדינות הבאות מפיקים כ- 75% מכלל תפוקת הנפט בארה”ב: טקסס (38%), לואיזיאנה (25%) וקליפורניה (10%). האזורים העיקריים בהם מופק הנפט הם: בחבל המערב בהרי הרוקי ובקליפורניה, בחבל התיכון באגן המרכזי ובמישורים הגדולים ובחבל הדרום-מזרחי באזור חוף מפרץ מקסיקו.

מאז שנת 1977 החלו להפיק נפט גם באלסקה, שם מצוי אחד משדות הנפט העשירים בעולם, אך פיתוחו מתעכב בגלל התנגדות ה”ירוקים”. הרשת להובלת הנפט פרוסה על פני כל ארה”ב וצפופה ביותר ליד אזורי הצריכה העיקריים, במיוחד ברצועת החרושת בצפון-מזרח. בתי זיקוק נפט רבים מצויים בקירבה לאזורי ההפקה: לאורך חופי טקסס, במדינות לואיזיאנה וקליפורניה, ליד ערים גדולות (ניו-יורק, פילדלפיה), לאורך האגמים הגדולים (דטרויט) ולאורך נהר המיסיסיפי (סנט לואיס).

משנת 1978 ואילך ישנה ירידה בצריכת ויבוא הנפט והחלו לחפש תחלופות לנפט במקורות אנרגיה חלופיים אחרים, מתוך מגמה של רצון לחיסכון ולא להיות תלויים במדינות אחרות.

המזרח התיכון: התפתחות הנפט והתעשיות הקשורות בו החלו בראשית המאה ה – 20. ב – 1960 הוקם ארגון אופ”ק (Organization of Exporting Countries- ארגון בינלאומי המורכב מ – 13 מדינות שמטרתו קביעת מדיניות לשיווק נפט וקביעת מחירו) וב – 1968 הוקם ארגון המדינות הערביות המייצאות נפט. במזה”ת, החלה אירן לראשונה בחיפוש אחר הנפט והפקתו. עם הזמן, גילו מקורות נוספים במדינות ערביות במזרח התיכון. התפוקה הכוללת של מדינות המזרח התיכון ביחד גדולה מזו של כל אזור אחר בעולם והיא מתחלקת בין מדינות גדולות כמו ערב הסעודית הנחשבת למפיקת הנפט הגדולה בעולם, לבין מדינות קטנות כמו אבו-דאבי ובחריין. משקלו של הנפט מתוך סך הכנסות המדינות הללו הוא גדול ביותר. הכלכלה של נסיכויות המפרץ הפרסי מתבססת רק על הנפט אשר פתח את שווקי המדינות הללו לסחר בינלאומי. חשוב לזכור כי גם מרבית עתודות הנפט העולמיות מרוכזות באזור המזרח התיכון (65%). מרבית הנפט המופק במזרח התיכון מיועד לייצוא, בשונה ממדינות אחרות המפיקות נפט ראשית לצריכה עצמית ולאחר מכן לייצוא.

ברה”מ: עד להתפרקותה ב – 1990, הובילה בעולם בהפקת הנפט. 70% מכלל הנפט הרוסי מופק בשדות וולגה-אורל. פיתוח מקורות נפט נמשך בקצב איטי בגלל הקשיים הטופוגרפיים והריחוק מהשווקים.

וננצואלה: מפיקת נפט חשובה בעולם, השנייה בגודלה בחלק המערבי של העולם. בשנים האחרונות מפיקים נפט באזורים חדשים של ווצואלה.

מדינות נוספות: בשנים האחרונות החלו מדינות רבות להפיק נפט בכמויות מסחריות. החשובות מבין מדינות אלה נמצאות בצפון אפריקה:  לוב ואלג’יר, הקרובות לשוק האירופי.

ישראל: עד 1967 הפיקה ישראל רק חלק קטן מתצרוכת האנרגיה שלה בנפט וגז. מאז תקופת השלטון הבריטי מחפשים נפט בכמויות מסחריות בישראל. שיא התפוקה השנתית הגיע ל – 300,000 טון. כל קידוחי הנפט בישראל נעשו ע”י חברות נפט לאומיות, הן בחיפושי היבשה והן בחיפושי הים. לאחר מלחמת ששת הימים גדלה תפוקת הנפט באופן משמעותי, אולם שדות הנפט שנתגלו בסיני הוחזרו למצריים לאחר הסכמי השלום.


זיקוק נפט: הנפט עובר זיקוק לפני השימוש בו כחומר דלק. תהליך הזיקוק מבוסס על נקודות הרתיחה השונות של מרכיבי הנפט. בתחילה, מחממים את הנפט הגולמי והופכים אותו לגזים ולאחר מכן מעבים את הגזים השונים בצינורות כשהגזים הקלים הופכים ראשונים לנוזל, עד אשר מתקבלים החומרים השונים מהגזים השונים: בנזין, נפט, סולר, מזוט ועוד. ישנה שיטה נוספת לזיקוק הנפט והיא שיטת ה”מפצח הקטליטי”. בשיטה זו, גורמים לפיצוח המולקולות ע”י הפעלת לחץ וחום והוספת חומרים כימיים. בסוף התהליך מתקבלים עשרות מוצרים נוספים לשימוש בכל תחומי החיים: דלק לסוגיו, שמנים לסוגיהם וחומרים כימיים לתעשיות פטרו-כימיות. בימינו, רוב מפעלי הזיקוק הם בסמיכות לשווקים מהסיבות הבאות:

  1. קל יותר להעביר נפט גולמי ולזקק אותו בבית הזיקוק מאשר להוביל אל השוק עשרות מוצרי הנפט.
  2. זול יותר להוביל חומר אחד מאשר מגוון חומרים התופסים שטח ונפח רב.
  3. יש אובדן חומר גבוה יותר במוצרים מזוקקים מאשר בחומר גולמי.

באירופה, בנמל רוטרדם שבהולנד נמצא אחד מבתי הזיקוק הגדולים באירופה, לשם מיובאות כמויות גדולות מאוד של נפט גולמי לצריכה באירופה כולה. מרכזי זיקוק גדולים נוספים במערב אירופה נמצאים בחבל הרוהר והמבורג בגרמניה, בסיין התחתון ובמרסיי בצרפת, במילנו וגנואה באיטליה ועוד.

בארה”ב קיימים ריכוזי בתי זיקוק ליד שדות הנפט, או הרחק מהם באזורי הצריכה הגדולים. שני האזורים שבהם מזוקק חלק גדול מהנפט בארה”ב הם האזור הצפון-מזרחי והאזור שמדרום לחמשת הימות הגדולות. לוס-אנג’לס יוצאת דופן, בכך שהיא מזקקת לעצמה את כל צורכי הנפט שלה ממקורותיה העצמאיים.

בישראל פועלים שני בתי זיקוק, הראשון והותיק יותר נמצא בחיפה, השני נמצא באשדוד. כושר הזיקוק של שניהם יחדיו עומד על   כ – 12 מיליון טון לשנה. באופן כללי, ישנו מתאם בין מיקום בתי הזיקוק לבין מרכזי תעשיות גדולים.

 

הובלת הנפט: אחד היתרונות של הנפט על הפחם כחומר גלם הוא היותו נוזל, שקל להעבירו ממקום למקום בכל אמצעי ההובלה, ובעיקר בצינורות ובאוניות מיכל. כמו כן תופס הנפט נפח קטן בהרבה מזה של הפחם. קיימים סוגי צינורות שונים להובלה, המסווגים בהתאם לקוטרם ולתפקודם. הצינורות הקטנים אוספים את הנפט מן הבארות למיכל הריכוז שבשדה, וצינורות גדולים יותר מעבירים אותו אל בתי הזיקוק ואל הנמלים. מקובל היה לראות בצינור ה”טפליין” שבמזה”ת אשר אורכו כ – 1800 ק”מ וקוטרו כ – 80 ס”מ, את צינור הנפט הארוך ביותר בעולם. במרוצת הזמן הונחו צינורות ארוכים יותר, בברה”מ לשעבר ובאמריקה הצפונית.

ההובלה בצינורות זולה למדי, אך ההובלה באוניות מכליות זולה יותר. הגורם המגביל בבניית מכליות ענק הוא בדרך כלל עומק הים, ולא מגבלות הנדסיות. לכן, מכליות בתפוסה של 150,000 טון נחשבת כיום למכלית גדולה. בעולם קיימות מכליות ענק, המכילות אף למעלה מ – 300,000 טון. האונייה הגדולה ביותר בעולם היא ה”סיווייז ג’איינט”    (Seaways Giant) שנבנתה ביפן בשנות השמונים בנפח כולל של 565,000 טון.

 

הסחר הבינלאומי בנפט וארגון אופ”ק:  מתנהל בעיקר בין מערב אירופה לבין המזה”ת, בין מדינות מתועשות ומפותחות, הצורכות כמויות עצומות של נפט לתחבורה ולתעשייה, כולל תעשייה כימית וסינתטית, לבין מדינות שבהן קיים עודף גדול של ההיצע על הביקוש הפנימי. מדינות מערב אירופה מייבאות חלק מצריכת הנפט שלהן ממקורות אחרים, מלבד מדינות המזה”ת וצפון אפריקה. חלק מתקבל מוונצואלה, ומקסיקו. חלק אחר ממדינות מערב אפריקה, ובראשן ניגריה. נורבגיה, בריטניה ואפילו מברה”מ לשעבר, המייצאת נפט בעיקר למדינות אירופה המזרחית. חשיבותן רבה במיוחד בעיתות משבר, כשמעבר הנפט דרך ארצות המזרח התיכון, במיוחד דרך תעלת סואץ, נתקל בקשיים, ואף נפסק למשך תקופה ארוכה, כפי שאירע בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, כאשר תעלת סואץ לא אפשרה מעבר של מכליות גדולות.

ארה”ב היא מפיקת  הנפט השנייה בגודלה בעולם, וצרכנית ויבואנית הראשונה בעולם (375 מיליון טון ב – 1995). רוב היבוא לארה”ב, כ – 200 מיליון טון בשנה, בא ממדינות אופ”ק, אך רק כ – 80 מיליון טון מן המדינות הערביות החברות בארגון זה, ובראשן ערב הסעודית (כ – 17% מהיבוא האמריקני). אחריה: וונצואלה (16%), ניגריה (10%) וכן מקסיקו וקנדה 14% כל אחת), שאינן חברות באופ”ק.

הורדת מחירי הנפט בסוף שנות החמישים הביאה בשנת 1960 להתארגנות חלק מהמדינות מייצאות נפט בארגון הגג אופ”ק (OPEC – Organization of Petroleum Exporting Countries) שמטרתו לתאם את מדיניות הנפט של חברותיו ולשמור על האינטרסים שלהן. ב – 1970 ייצאו מדינות אופ”ק, בו חלקן של מדינות המזה”ת הוא מכריע, כ – 80% מכלל יצוא הנפט בעולם, והפיקו כ – 50% מכלל התפוקה העולמית. בשנת 1968 הכריזו חברות אופ”ק כי מטרתן להגיע לשליטה מלאה על ניצול אוצרות הנפט שלהן. הן השיגו חלק מן הבעלות בחברות המפיקות נפט, והגדילו את הכנסותיהן. רוב מדינות ערב החברות באופ”ק הקימו חברות הפקה לאומיות.

לאחר מלחמת ששת הימים הטילו מדינות ערב החברות באופ”ק אמברגו על יצוא נפט למדינות המערב, והגבירו את תחושת התלות במדינות המספקות נפט. תחושות אלו יצרו בראשית שנות השבעים את משבר הנפט הראשון.

בחודש אוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, הכריזו מדינות אופ”ק על חרם נפט ערבי, על ידי צמצום מיידי של 5% בהפקה, עם צמצום חודשי מתמשך בשיעור דומה “עד אשר תושלם הנסיגה (של ישראל) מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967, ויושבו זכויות העם הפלסטיני”. בתחילה הוטל אמברגו כמעט על כל צרכניות הנפט, אך הוא הוקל בשלבים, עד שהוסר במרץ 1974. באותם חודשים העלו ארצות המפרץ את מחירי הנפט פי 4. המחירים הגבוהים צמצמו את הביקוש לנפט בצורה ניכרת, ובמקביל חל צמצום ניכר גם בתפוקה, כך שמחירי הנפט התייצבו.

ואולם, ב- 1979 פרץ משבר נפט חדש (שני), בעקבות המהפכה האירנית וסילוק השאח. עד אוקטובר 1981 לא היה לאופ”ק מחיר אחיד לנפט, ומחיריו האמירו ב – 200%, והגיעו עד 42 דולר לחבית (באוקטובר 1973 היה המחיר 2.95 דולר בלבד). באותה שנה, 1981, כתוצאה מהמחירים הגבוהים, שוב החל הביקוש לנפט לצנוח, ובמהירות. הירידה בביקוש לוותה ברוויה בשוקי הנפט, וכן בהופעתן של מדינות נפט יריבות שאינן חברות באופ”ק. ביניהן בלטו מדינות הים הצפוני (בריטניה ונורבגיה).

ארגון אופ”ק נאלץ להוריד מחירים ומשנת 1982 יש ניסיון להנהיג בקרב חברותיו קיצוב ופיקוח על התפוקה. הדבר לא הצליח במלואו, וחלקו של אופ”ק בשוק הנפט העולמי, שהגיע בשנים 1979-1980 לכשני שלישים, ירד כעבור שנים אחדות ב – 50%, והגיע לשליש בערך.

כמו כן גברה פנייתן של צרכניות נפט למקורות אנרגיה חליפיים. מחירי הנפט ירדו לשפל של 10-12 דולר לחבית. מאז סוף שנות השמונים חלה עלייה איטית והדרגתית במחירי הנפט, אולם מצבן הכלכלי של רוב מדינות הנפט לא הוטב בהרבה. הן נאלצו לפטר עובדים רבים, חלקם הגדול מהגרים, ולוותר על ביצוע תוכניות כלכליות גדולות. כמו כן, חלה ירידה בהשפעתן המדינית, בהתאם לירידה בהכנסותיהן ולהרעה במצבן הכלכלי.

יצוא נפט, מהווה סעיף הכנסה עיקרי בכל אחת ממדינות הנפט במזה”ת. הכנסה שאינה קטנה מ – 50% מכלל היצוא, ובדרך כלל גבוהה מ – 80%. אפילו סוריה, שאינה נחשבת מדינת נפט, הכנסותיה בתחום זה עולות על מחצית היצוא הכולל שלה.

יבוא נפט מן המזרח התיכון למרחבים גיאוגרפיים שונים מורה על עלייה הדרגתית בשנים האחרונות, כאשר הכמות השנתית מסתכמת ב- 750-800 מיליון טון. יפן היא היבואנית הגדולה ביותר (24%). כאזור – “שאר אסיה”, הכולל מדינות כדרום קוריאה, סין, הודו, תאילנד ואחרות 35%). מערב אירופה נחשבת עדיין יבואנית נכבדה (21%), ומשקלה של ארה”ב בשנים האחרונות יציב (כ – 10%), ונמוך מאשר בתקופה קודמת. את מקומה של ערב הסעודית תפסה ונצואלה כיצואנית הבכירה של נפט לארה”ב.

גז טבעי

גז טבעי מופיע בשדות נפט רבים בעולם. בכלכלה העולמית הוא הופיע רק אחרי מלה”ע ה – 2 ובשנת 1948 ארה”ב הייתה המדינה היחידה כמעט בעולם שנצלה גז טבעי. העברתו נעשית ע”י צינורות ארוכים מאזורי ההפקה למרכזי הצריכה. מאחר וישנן מגבלות הובלה בצינורות למרחקים, העברתו אינה נעשית למרחקים גדולים ולעיתים הופכים את הגז לנוזל. מדינות צפון אפריקה מעבירות גז בצורה נוזלית במכליות ימיות. במזה”ת, ערב הסעודית היא היצואנית הגדולה ואחריה כווית. היבואנית הגדולה בעולם היא יפן (כ – 40% מכלל התפוקה העולמית). הגז הטבעי נחשב למקור אנרגיה כלכלי ונקי יחסית לפחם ולנפט.

חוסר היציבות בהפקת הנפט, במיוחד במדינות המזה”ת, הופכת את הגז הטבעי למקור אנרגיה בעל חשיבות רבה. הפקתו מהאדמה ומקרקעית הים גדלה במהירות ועימם גם אומדני העתודות. על פי ההערכות, שיא ההפקה של גז טבעי במאגרים רבים בכל רחבי העולם יהיה בעוד 20-30 שנה. קיים מתאם גבוה של גז טבעי לעומת נפט, בין מקום הפקתו לבין מקום צריכתו.

גז טבעי בישראל

לפני כ – 25 שנה התגלה בישראל גז טבעי ע”י חברת “נפטא”. ב – 1997 הפיקו שדות הגז של במדבר יהודה בקידוחי זוהר, כידוד וקנאים כמויות קטנות ולא מסחריות ועיקר שימושן הוא לתעשייה ופחות לצריכה ולהסקה. על כל פנים, לגז הטבעי בישראל שימוש בעיקר במפעלי ים המלח וכן בהקמת התשלובת הכימית באזור ערד.

בדקו גם

מקורות אנרגיה

 מקורות אנרגיה מבוא כללי התעשיות השונות זקוקות למקורות אנרגיה וכוח מסוגים שונים. עוד מימי קדם …