גישות למדינת ישראל

מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית . המדינה מגדירה את עצמה כמדינת לאום והיסוד האתני מודגש בה מאוד . בחברה הישראלית המורכבת מיהודים ולא יהודים קיימות גישות שונות לגביי אופייה הרצוי של המדינה :

1)גישת מדינת כלל אזרחיה (לא ציונית,לא יהודית,דמוקרטית): גישה זו שוללת את האופי של המדינה כמדינה יהודית ומבקשת לראות בישראל כמדינה דמוקרטית שבה אין להשתייכות האתנית משמעות לאומית . הלאומיות, על-פי גישה זו היא לאומיות פוליטית ישראלית (לא יהודית) . מדינה שכזאת בהיותה דמוקרטית בלבד מחויבת לשוויון מלא לכל אזרחיה ויש בה הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה . מדינה שבה יש צורך לשנות את הסמלים כדי שהם לא יהיו מזוהים עם הלאום היהודי .

2)מדינת היהודים (ציונית,יהודית,דמוקרטית): המדינה היהודית חייבת לדאוג לקיומו של רוב יהודי במדינה , וחייב להבטיח את הרוב על ידי חקיקה, כדוגמת חוק השבות וחוק האזרחות. האופי של המדינה יושפע מהרוב היהודי שייווצר כאן. התרבות ודמותה של המדינה ייקבעו על ידי הרוב היהודי. זהו רעיון שהובא מספרו של הרצל , "מדינת היהודים" .

3)מדינת העם היהודי (ציונית,יהודית,דמוקרטית): מדינת ישראל היא המדינה של כל בני העם היהודי בארץ ובתפוצות וקיימת זיקה ומחויבות הדתי בין ישראל והתפוצות. המדינה לא שייכת רק לתושבים החיים בה, אלא לכל העם היהודי ותפקידה להיות מוקד הזדהות לאומית ורגשית ליהודים החיים בתפוצות, מעין מרכז רוחני ותרבותי לעם היהודי כולו .

ביטוי לכך ניתן בקיומם של מוסדות המשותפים ליהודים בישראל ובתפוצות (לדוגמה: הסוכנות היהודית, משרד הקליטה), וגם בחקיקה המתייחסת ליהודי התפוצות .

חייבים להיות קשרי גומלין בין השניים: מדינת ישראל חייבת לדאוג ולהרגיש אחריות ליהודי התפוצות ובמקרים של פגיעה או אנטישמיות, המדינה צריכה להתגייס, לעזור להם ולעלות אותם לארץ. המדינה שולחת גם שליחים הפועלים למען חינוך יהודי בתפוצות וכ'ו. גם יהודי התפוצות מצידם דואגים למדינה: הם תורמים כסף, מנסים להשפיע על שלטון המדינה בה הם חיים שיפעל לטובת המדינה וכ'ו

קיימת דילמה למידת ההתערבות של היהודים האלה בנעשה במדינה: האם מותר להם להתערב? האם עליהם להצביע בבחירות במדינת ישראל?

אחת הבעיות המקשות על יהודי ישראל היא בעיית הגיור והעובדה שהרבנות האורתודוכסית מסרבת להכיר בגיור הרפורמי.

4)מדינת לאום יהודית-תרבותית (יהודית,ציונית,דמוקרטית,חילונית): בגישה זו , על מדינת ישראל להיות מדינה חילונית היונקת מהמסורת הלאומית , התרבותית והדתית, ומהמורשת היהודית. גישה זו מבקשת להדגיש את התרבות והמורשת היהודית, להנחיל ערכים יהודיים השואבים ממקורות לאומיים דתיים ותרבותיים. המדינה צריכה לבסס את התרבות שלה, גם על המורשת היהודית, על העבר, ההווה, ספרות הקודש וגם ספרות חול. על-פי גישה זו, הבסיס של המדינה הוא חילוני, אבל למסורת יש מקום מיוחד. היא מתבססת על המסורת אבל בלי לראות בהלכה גורם מחייב . היא מאפשרת לכל יהודי לבחור את הדרך המתאימה לו , והזיקה היא על בסיס רגשי ולא דתי . המדינה כזאת יש שמירה על המורשת והתרבות, אבל מותר לשחק כדורגל בשבת. כל אחד בוחר את דרך חייו, והיא שואפת לחנך על-פי ערכי היהדות, אבל לא לכפות את הדת היהודית .

5)מדינת דתית לאומית (יהודית,ציונית,דמוקרטית,דתית): בגישה זו, המדינה היהודית צריכה להיות מדינה דתית שיש בה מקום מרכזי להלכה היהודית בחיים הציבוריים,רצוי שגם החקיקה והפסיקה יתבססו על המשפט העברי. גישה זו מעניקה לדת תפקיד מרכזי בפרסיה . כלומר- בראשות רבים, והיא תומכת בחקיקה דתית ובשילוב המשפט העברי. אבל, שמירת המצוות צריכה להיעשות בפרסיה לעומת התחום הפרטי שנמצא בידי כל אדם ולכל אחד יש את חופש הבחירה שלו.

מדינת ישראל היא התחלה של תהליך הגאולה והיא חלק מתהליך הגאולה הבא לידי ביטוי בהקמתה של המדינה, לכן הגישה מכירה במדינה, תורמת למדינה, מתגייסת וכ'ו

6)מדינת תורה (יהודית,דתית,לא ציונית,לא דמוקרטית): מדינה זו תפעל על-פי חוקי התורה, חוקי ההלכה הם חוקי המדינה, ההנהגה היא הנהגה דתית, ואופי המדינה ייקבע רק על-פי ההלכה היהודית. במדינה זו יש חובה לשמור על השבת והכשרות, לא רק בפרסיה, אלא גם בתחום הפרטי. קיום מצוות גם במישור הציבורי וגם במישור הפרטי. הגישה לא מכירה במדינת ישראל. המדינה תקום אך ורק מתוך גאולה משיחית וההנהגה תהיה דתית . אין במדינה זו חופש מדת.

מיון הגישות :