פגישה,חצי פגישה / רחל

פגישה חצי פגישה / רחל

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי…
וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן-
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה.

תקציר: השיר מתאר פגישה חטופה(כזאת שאפילו לא נפגשים, אלא רק רואים אחד את השני)

בין המשוררת לאהובה, כנראה לאחר פרידה, ומציג את תוצאות הפגישה מבחינתה של המשוררת.בשיר מובעים רגשותיה של המשוררת.

תוצאות הפגישה בשיר מתוארות באמצעות שלושה ציורי לשון( מטאפורות) של ים ומים:

1) "ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר, משבר האושר והדוי"- המשוררת כותבת את תוצאות הפגישה,היא מתארת סערת רגשות שהיא מרגישה ומדמה את רגשותיה למים. היא כותבת ש"תקף אותה" משבר(גל) , של אושר ושל דוי(כאב) ביחד לאחר פגישה זו.

2) "אף סכר שכחה-בניתי לי מגן-הנה היה כלא היה"- המשוררת טוענת כי "הסכר"(מגן נגד מים) שהיא בנתה לעצמה (באופן פנימי), שמטרתו הייתה להדחיק את רגשות האהבה כלפי האהוב שלה, נעלם , כאילו בכלל לא היה קיים.

כמו מים שמפילים סכר,כך הרגשות הפילו את סכר השכחה.

3) "ועל ברכי אכרע על שפת אדם סואן לשתות ממנו לרוויה!"- בסוף השיר, המשוררת נכנעת לרגשות שלה ובעצם הופכת אותם למשהו שהוא צורך קיום בסיסי לחיים- מים.

כמו שאדם לא יכול לחיות ללא מים כך המשוררת אינה יכולה בלי רגשותיה.בנוסף לכך, היא מקבל את רגשותיה ולא מדחיקה אותם, כלומר היא נכנעת להם! ניתן לראות זאת במילה "אכרע" ובמילה "לרויה".

סיכום: ניתן לראות בשיר את החשיבות של הרגשות לדוברת השירית, שאותם היא מדמה למים שהם צורך קיום חובה לכל בע"ח ובן אדם.זה מראה על הצורך הכבד שלה ברגשות אלו.