שיר זוהרה אלפסיה/ארז ביטון

שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה

זַמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹקו.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ
שָׁעוֹת בַּמַּרְאָה
בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים
וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת:
מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי אִישׁוֹן עֵינֵינוּ
אֵינְךָ מֵבִין בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן.
לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,
לֵב צָלוּל וְעֵינַיִים שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה

תקציר: השיר הוא שיר מחאה המתאר את השינוי הקיצוני שחל בחייה של זמרת החצר של מלך מרוקו בעבר- מוחמד החמישי עקב עלייתה לארץ ישראל.

בשיר מוזכרים חפצים רבים אש מדגימים את ההבדלים בין חייה בעבר של זוהרה אלפסיה לחייה בהווה.

כיצד החפצים המוזכרים לאורך השיר מעצבים את השינוי שחל בחייה של זוהרה אלפסיה?

 

החפצים המוזכרים מעצבים את השינוי בחייה ע"י יוקרם ואיכותם.

ככל שחפץ שהוזכר יקר יותר ומלכותי יותר, מדובר על חיי טובים יותר ומהודרים יותר.

ככל שחפץ זול וחסר ערך רב,מדובר על חיי עוני ומסכנות.

בשיר כתוב – "אומרים שכאשר שרה לחמו חיילים בסכינים לפלס דרך בהמון", החפץ שמוזכר פה הוא הסכין, דבר אשר מייצג גבורה, כלומר שחיילים נלחמו רבות בשביל להגיע אליה.

"אל שולי שמלתה"- שמלתה מתארת אושרת,הדר ויוקרה , כי הרי אין אישה לובשת שמלה סתם כך, במיוחד לחצר המלך שכנראה מדובר בשמלה יקרה.

עוד חפץ שמראה עושר בשיר הוא כסף,כפי שנאמר בשיר – " לשים כסף ריאל לאות תודה". ניתן לראות שבעבר חייה היו מפוארים ולא היה לה חוסר בדבר.כאן נגמר החלק הראשון של השיר(העבר במרוקו).

בחלק השני של השיר מתואר ההווה של זוהרה אלפסיה לאחר הגעתה לארץ ישראל.

החפצים שמוזכרים הם "קופסאות סרדינים", "שולחן מתנודד בן שלוש רגליים"- קופסאות סרדינים זה דבר מאכל מאוד זול. השולחן בן שלוש הרגליים בא להדגיש את העוני שאין לה כסף לשולחן נורמלי בעל 4 רגליים.

בשיר נכתב "שטיחי מלך מרהיבים, מרובבים על מיטת סוכנות"- מתואר פה ניגוד בין העבר להווה, שכן בעבר הייתה רגילה לשטחי מלכו, אך כיום היא רגילה למיטת עולים זולה.

בנוסף לכף נכתב שהיא מתאפרת בצבעי איפור זולים, שכן בעבר דובר על שמלה מהודרת בארמון המלך.

לסיכום,השיר בא לתאר מחאה על מוסדות המדינה בקבלה עולים חדשים שעזבו כל טוב בארצות שונות והתקבלו בארץ ישראל בבושת פנים וביחס ותנאים מחפירים.