מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד

מת אב ומת אלול/ שמואל הנגיד

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם / גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם,

בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ / אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם.

לָכֵן, יְדִידִי, סב אֱלֵי רֵעִים / כָל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶר זָמַם!

אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְהַגְשִימָם / וּשְמַע שְמֵי מָרוֹם בְהַרְעִימָם

וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה / יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.

קוּמָה, שְתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְתֵה / בַכַד, וּבַלַיִל וְגַם יוֹמָם!

תקציר השיר: בשיר קורא הדובר השירי(המשורר) לידידו להצטרף אליו למשתה עם החברים("הרעים"= מלשון רֵע , חבר).

במשתה כל איש יעשה כרצונו והם יחגגו. הסוג של השיר נקרא "שיר יין" מכיוון שהוא מדבר על

שתיית יין ומסיבת יין.

ניתוח השיר: הסיבה למסיבת היין היא הגעתו של החורף, ימי הקור ותסיסתו של היין.

המשורר טוען כי "המוות" (האנשה) של חודשי הקיץ, ועונת הקיץ הם לא סיבה להיכנס לדיכאון, מכיוון שימי החורף ידועים ככאלה של דיכאון ובדידות.

הדובר השירי כותב שבעקבות הגעתו של החורף יש לחגוג ולשמוח למרות הכפור והקור.

בשיר 4 אמצעים רטוריים/אומנותיים עיקריים:

1)האנשה – "מת אב ומת אלול" , מדובר על חודשים,לא בני אדם. הכותב כותב שהם מתים,ורק בע"ח או בני אדם יכולים למות.ההאנשה כאן היא בכדי למסור לנו שחודשים אלו חלפו.

2)פנייה לקורא– "קומה, שתה בכוס ושוב שתה", יש כאן פנייה לנמען במילים "קומה" ו"שתה" כדי למסור לו את מסר השיר- לחגוג בגלל הגעתו של החורף.

הכותב פונה לנמען לשתות יין כדי לחמם את גופו, בגלל הקור של החורף, מכיוון שיין מחמם את הגוף.

3)ניגודים– " זה ירד וזה יעל ויתרומם", יש כאן ניגוד בין המילים "ירד" למילים "יעל ויתרומם".

הכוונה כאן ליין ולמצב הרוח שהוא יוצר-כלומר, היין יורד לבטן, והמצב רוח של השותה- עולה.

4)הגזמה-" שתה בכוס ושוב שתה בכד,ובליל וגם יומם!", ניתן לראות הגזמה של הדובר השירי בכך שאומר לשתות ללא הגבלה והפסקה גם מהכוס, וגם מהכד באופן מוגזם.בנוסף לכך, לשתות גם בלילה וגם ביום.יש כאן הגזמה ברורה של הדובר השירי.

סיכום: הדובר השירי כותב את השיר עם מסרים אירוניים וציניים,אשר אומרים:לא להיות עצובים שהקיץ נגמר, אלא לשמוח שהגיע החורף.