החברה הישראלית – חברה רבת שסעים

עם קום המדינה, המטרה הייתה לבנות את הישראלי החדש, את "הצבר". הצבר הוא תוצאה של "כור היתוך". המטרה הייתה להנחיל לעולים החדשים את הציונות, החלוציות, אהבת הארץ, ערכים מתוך החברה המערבית המודרנית. במשך השנים, החברה הישראלית עברה תהליכים חברתיים ופוליטיים שגרמה לה להיות חברה הטרוגנית. כלומר, חברה המורכבת מקבוצות שונות הנבדלות זו מזו. החברה הישראלית היא חברה רק תרבותית, רב עדתית. המדינה כיום מכירה בקיומו של פלורליזם ושל שסעים חברתיים.

 

שסע = קו גבול חברתי החוצה את החברה ומחלק אותה לחנות שונים.

 

מהו השסע הדתי – חילוני?
השסע הדתי – חילוני הוא מעין קו גבול המפריד בין קבוצות שונות בחברה היהודית בישראל, קבוצות שמתח שורר ביניהן בשל השוני ביחסן לדת: דתית, מסורתית וחילונית. בכל אחת מהקבוצות ניתן למצוא תתי-קבוצות והבדלים בהתייחסות לנושאים שונים.

 

ניתן להבחין ב- 5 שסעים עיקריים :

1)שסע לאומי – רוב יהודי, מיעוט ערבי .

2)שסע דתי – בין חילוניים, מסורתיים ודתיים, ובין הדתיים לבין עצמם.

3)שסע עדתי – בין אשכנזים למזרחיים.

4)שסע אידיאולוגי-פוליטי – בין ימין ושמאל, מרכז.

5)שסע מעמדי-כלכלי – עניים ועשירים, משכילים ומשכילים פחות, ישובים מבוססים מול עיירות פיתוח.

# קיימים שסעים צולבים = כאשר שייכים לשסע מסוים וגם לאחר. לדוגמה: דתיים שמאלניים. שסע זה תורם לרגיעה ולהפחתת המתח.

#קיימים גם שסעים חופפים = כאשר יש מתאם בין מעמד חברתי לבין המוצא. לדוגמה: אשכנזי עשיר. שסע זה מחריף את המתח בחברה.

כדי להתמודד עם השסעים ועם הפיצול הרב, ישנה במידה כמה מנגנונים:

א)בחירות יחסיות – שיטה זו מאפשרת למפלגות רבות להיכנס לכנסת כאשר כל מפלגה מביאה ומייצגת אידיאולוגיה שונה, השקפת עולם שונה, שסע מתוך החברה, לכן הבחירות הן חלק מהפתרון לשסעים רבים.

ב)הכרה בעקרון הפלורליזם – החברה הישראלית מכירה בשונות ובייחוד של הקבוצות השונות, דבר המקטין את הניכור ואת המתח בתוך החברה.

ג)העדפה מתקנת – מדיניות זו באה לתקן עיוות היסטורי ובאמצעותה ניתן לקדם שונות ולצמצם פערים. לדוגמה:סיוע לתלמידים מעיירות פיתוח. 

בחברה היהודית במדינת ישראל יש ערכים, סמלים ומנהגים הלקוחים מהדת והמסורת היהודית. אבל למרות הדברים המשותפים הללו, התפתחו גישות שונות בנוגע לאופייה היהודי של המדינה, ועד כמה הדת צריכה להיות חלק מתוך המדינה. המחלוקת בין הצדדים גורמת לרגשות של ניכור וזרות בין החלקים של הציבור הדתי שמנהל את חייו לכי ההלכה, לבין חילוניים , שאורח חייהם לא נקבע על-פי ההלכה. במדינת ישראל יש קבוצות שונות של אנשים: דתיים, מסורתיים וחילוניים, ובתוכם יש חלוקה לתתי קבוצות.

החברה הדתית .

ביהדות קיימים 3 זרמים דתיים עיקריים: הזרם האורתודוכסי שאליו משתייך רוב הציבור הדתי בישראל, הזרם הקונסרבטיבי והזרם הרפורמי.

1.הזרם האורתודוכסי = זרם זה שואב את השקפת עולמו מההלכה והמסורת היהודית העוברת מדור לדור כפי שעוצבה במהלך הדורות ע"י חכמי תורה, פוסקים ורבנים. השקפת העולם מתבססת על אמונה באל ובכך שהתורה ניתנה למשה בהר סיני. האנשים האורתודוכסים מקיימים את המצוות ומקפידים על אורח חיים דתי.

בתוך האורתודוכסים, יש 2 קבוצות מרכזיות :

*החברה החרדית: השקפת עולמה מבוססת על ההלכה והתורה בלבד. הם שואפים להקים מדינת הלכה. הם רואים בציונות השקפת עולם חילונית כופרת מאחר ומדינה יהודית לא יכולה לקום ע"י בני אדם, יש לחכות למשיח שבעקבותיו תקום מדינה יהודית המבוססת על הלכה, המנהיגות במדינה צריכה להיות דתית. הם נבדלים מבחינה חברתית תרבותית, לבוש שונה, שכונות נפרדות, מערכת חינוך נפרדת. הבנים מקדישים את

עצמם ללימוד תורה, רובם לא נמצאים במעגל העבודה, לא משרתים בצבא – דבר שגורם למחלוקת גדולה בציבור היהודי הישראלי.

גם בתוך החברה החרדית ניתן להבחין ב-2 קבוצות: הראשונה משלימה עם קיומה של המדינה, משתתפת בבחירות, ולוקחים חלק בראשיות השלטון. הקבוצה השנייה שוללת לחלוטין את המדינה, היא לא לוקחת כסף מהמדינה, לא משתתפת בבחירות ולא נעזרת בבתי המשפט שלנו.

החרדים תומכים בגישת מדינת יהודית,מדינת תורה (גישה מס' 6) .

*חברה דתית-לאומית: קבוצה זו מחויבת להלכה היהודית, וחיים על פיה, אבל גם לאידיאולוגיה הציונית. הם משלבים בן 2 העקרונות אלה. הם רואים בהקמתה של מדינת ישראל את תחילת הגאולה, ולוקחים חלק בבניין הארץ ובחברה הישראלית: הם משתלבים בחיים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים והפוליטיים של המדינה. הם עובדים, משרתים בצבא ומעורבים במדינה. הם היו מעוניינים שמדינת ישראל תהיה מדינת הלכה, אבל הם מכירים בעובדה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. במקרה של התנגשות בין הלכה ודמוקרטיה, חלקם יבחרו בהלכה.

קבוצה זו תומכת במדינת לאום דתית (5).

2.הזרם הקונסרבטיבי = זרם זה גם הוא מחויב להלכה ומקבל אותה, אבל בניגוד לאורתודוכסים, קיום המצוות משתלב עם החיים המודרניים. הם רואים בהלכה דבר דינמי ומתפתח, שיש להתאים אותו למציאות המשתנה. הקונסרבטיבים לומדים את התורה מתוך כבוד, אבל גם בגישה ביקורתית. הם תומכים בשוויון בין גברים ונשים, הם משתפים נשים בניהול התפילה, הם מרשים נישואים של כהן וגרושה (מפני שהיום הכהן לא משרת יותר בתפקידים שיש בהם קדושה). הם מתנגדים לכפייה דתית ונחלים למען פלורליזם בתחום הדתי ולהכרה של המדינה בכל הזרמים ביהדות.

הקונסרבטיבים גם הם תומכים בהגדרה ההלכתית שיהודי הוא מי שאמו יהודייה, ואדם הרוצה להתגייר חייב לעבור גיור על-פי ההלכה.

3.זרם רפורמי = הזרם הרפורמי לא מקבל את ההלכה כמסגרת מחייבת והוא משאיר לכל אדם להחליט על קיום המצוות. הם שמים דגש על המוסר שביהדות, הם לא רואים את עצמם מחויבים לקיום המצוות ומשאירים לשיקול דעתו של האדם.

בתנועה יש שוויון מלא בין גברים ונשים בזכויות ובחובות, נשים משתמשות כרבות, ובכל תפקיד. השוויון בא לידי ביטוי גם בטקס הנישואין כאשר לא רק הגבר מקדש את האישה, אלא גם האישה מקדשת את הגבר. גם הכתובה הוא הסכם הדדי בין בני הזוג בניגוד לכתובה המסורתית שבה הגבר מחויב כלפי אשתו בתחום הכלכלי. הם משיאים פסולי חיתון. תהליך הגיור אצל הרפורמים הוא קל יותר לעומת האורתודוכסים והם נלחמים למען חופש דתי, הם נגד כפייה דתית ובעד הכרה בכל הזרמים ביהדות.

במדינת ישראל הזרם האורתו כסי הוא שקובע את תהליך הגיור, הוא הזרם המוכר ואילו שאר הזרמים לא מוכרים ולכן גם לא מקבלים מימון מהמדינה.

 

השוואת הזרמים  

 

 

 

 

החברה המסורתית:

קבוצה זו מהווה כ-40%-50% מהציבור הישראלי. היא מקפידה על קיום מצוות הקשורות לחגים וטקסים כמו נישואין, ברית מילה, בר מצווה – כולם עפ"י ההלכה. בדר"כ הם מקפידים על צום ביום כיפור, שמירת כשרות ומצוות הקשורות לשבת כמו הדלקת נרות.שמירת המצוות נובעת מתוך מחויבות למסורת ולהיסטוריה של העם.

הציבור המסורתי על כל חלקיו מעוניין בשמירה על האופי היהודי של מדינת ישראל וברובו הוא תומך בחקיקה דתית מתוך רצון לשמור על האופי היהודי של המדינה ועל אחדותו של העם היהודי.

 

החברה החילונית :

קבוצה שמדגישה בזהות היהודית את המוצא, ההיסטוריה, התרבות והגורל המשותף. היא מחויבת לשמור על המסורת לא מתוך מניעים דתיים, אלא מתוך רצון לשמור על אחדותם של היהודים. עבור החילונים, היהדות היא תרבות לאומית והיא לא דת. הם שואפים למדינה חילונית-דמוקרטית-ליברלית שמכירה בזכותו של כל אדם לקבוע אורח חיים כרצונו. הם מתנגדים לחקיקה דתית ומעוניינים בהפרדה בין דת ומדינה. הם מעוניינים בטיפוח תרבות ישראלית חילונית, בסמלים לאומיים ולא סמלים דתיים.

 

 

הגורמים לשסע .

1-שילוב של חקיקה דתית במערכת החוקים של מדינת ישראל:

המחלוקת בין הדתיים לחילונים מדינת ישראל היא על הקשר בין דת ומדינה, ועד כמה המדינה תתנהל עפ"י חוקי התורה. השאלה היא : עד כמה ההלכה תשפיע על החקיקה במדינה ? . הציבור החילוני רואה בחקיקה דתית כפייה שפוגעת בחופש הדת ופוגעת בזכותו של כל אדם לקבוע את אורח חייו .

דוגמאות לחקיקה דתית:

*חוק בתי דין רבניים – החוק קובע שנישואין וגירושין ייערכו רק עפ"י ההלכה.

*חוק החזיר – חוק האוסר גידול חזיר במקומות בהם יש רוב יהודי.

*חוק החמץ – חוק האוסר הצגה ומכירה של חמץ פסח במקומות שבהם רוב האוכלוסייה היא יהודית.

2-צביונה (אופי) של השבת ברשות הרבים:

התפיסה של הדתיים היא שהשבת מהווה סמל של העם היהודי, השבת היא יום של קדושה שבו "שובתים מעל כל מלאכה" והיום מוקדש למשפחה, לתפילה וללימוד תורה. לגביהם, העבודה, נסיעה או קניות הם חילול שבת ופוגעים בקדושת היום.

לגבי החילונים, הם מעוניינים ביום השבת כיום בילוי והנאה, ולכן הם מעוניינים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, פתיחת בתי קולנוע, פתיחת מרכזי קניות וכו'.

3-הכרה במעמדם של הזרם הקונסרבטיבי והרפורמי:

הציבור הדתי, הרבות הראשית, בתי הדין הרבניים- כולם מתנגדים להכיר בזרמים אלה. הם לא מכירים ברבנים של זרמים אלה כמוסמכים בלעסוק ברבנות, לקיים טקסי נישואין וגירושין ולשמש כרבנים. הקונסרבטיבים והרפורמים, וגם חלק מהציבור החילוני, נאבק למען פלורליזם בדת.

4-הגדרת "מיהו יהודי?" :

הציבור האורתודוכסי וגם חלק מהציבור המסורתי מקבלים רק הגדרה דתית של "מיהו יהודי". ההגדרה אומרת: "יהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר עפ"י ההלכה".

הציבור החילוני וגם הזרמים הנוספים מבקשים להקל בגיור, או להחשיב יהודי גם אם הוא מרגיש שהוא רוצה להיות חלק מהמדינה אם הוא מזדהה עם המדינה, ולא רק עפ"י זהות האם.

5-שירות בחורי ישיבות חרדיות בצה"ל :

אחת המחלוקות הקשות בתוך החברה הישראלית קשורה לבחורי ישיבות שלא משרתים בצבא. החילוניים והדתיים הלאומיים רואים באי שירות בצה"ל חוסר רצון להשתתף בחובות המשותפים לחברה היהודית הישראלית וניכור של הציבור החרדי כלפי המדינה. מצד שני, החרדים רואים בדרישה לגייס אותם כפגיעה וחוסר התחשבות באורח החיים שלהם, בעיקר שהם רואים בלימודי התורה אמצעי שבעזרתו הם מגנים על מדינת ישראל.

6-סוגיית ההתיישבות ביהודה ושומרון:

לאחר מלחמת ששת הימים (1967) התחזקה האידיאולוגיה של א"י השלמה בקרב הציבור הדתי-לאומי. ציבור זה מתנגד לוותר על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בגלל קדות א"י. הם רואים בהתיישבות זו כדבר לגיטימי וכזכותו של  העם היהודי.מצד שני, הציבור החילוני מוכן לוותר על השטחים כדי לפתור את הסכסוך עם הערבים. הויכוח הפוליטי הוא חריף והוא מעמיק את השסע הדתי גם בגלל שיש חפיפה בים השסע הפוליטי לשסע הדתי.

7-התערבות הממסד הרבני בפוליטיקה הישראלית:

ישנם רבנים המתערבים בנושאים פוליטיים ומפרסמים פסקי הלכה הגורמים להתנגשות בין שלטון החוק בא"י (חוקים שהתקבלו בדרך דמוקרטית) ובין חוקי ההלכה. דוגמה לכך הוא פסק ההלכה של רבנים מסוימים שקבעו שאין לפנות שטחים. פסקי הלכה אלה נתפסים ע"י החילונים כפגיעה בשלטון החוק ואיום על הדמוקרטיה.

 

דרכי הביטוי לשסע

יש רבה מאוד עוינות וחשדנות בין הציבור הדתי והציבור החילוני במדינת ישראל. עוינות זו באה לידי ביטוי באלימות מילולית ולפעמים פיזית. אף צד לא מוכן לוותר ומרגיש מאוים וחושש שאם יוותר, הדבר יגרום להיחלשותו. פעמים רבות כל צד פונה לבג"ץ בתקווה להכרעה בעניינו.

 

דרכי התמודדות

הדרך להתמודד עם מצב זה הוא ע"י משא ומתן ופשרה כמו הסדר סטטוס קוו. כבר בן גוריון הבין שיש צורך שכל קבוצה תלך לקראת השנייה מאחר והארץ היא גם של החילונים וגם של הדתיים, ולכן הוסכם על פשרה

שעיקריה: כשרות במוסדות ציבוריים, אין תחבורה בשבת, קיומם של מוסדות חינוך עם אוטונומיה לחינוך הדתי. כל אלה נעשו מתוך מטרה ללכת לקראת הציבור הדתי.

דרך נוספת להתמודדות היא להעביר את ההחלטה לרשויות מקומיות ואז כל רשות בהתאם להרכב האוכלוסייה שלה, תחליט אם לפתוח מקומות בילוי או שהדבר יחריף את השסע בעיר. אפשר גם להעניק לציבור הדתי אוטונומיה חינוכית וחופש פעולה-דבר שיקטין את השסע.