הרעיון הלאומי

הרעיון הלאומי

מדינה – ארגון חברתי הכולל שלטון על אוכלוסייה היושבת בשטח מוגדר בעל ריבונות פנימית וחיצונית אשר לו הכרה בינלאומית.

כלומר, ישנם חמישה תנאים למדינה ריבונית:

1. אוכלוסייה: אנשים היושבים באופן קבוע בשטח המדינה.
2. שטח: שטח שבתחומו המדינה מוסמכת להפעיל סמכויות ניהול ושיפוט.
3. שלטון: מערכת מוסדות המנהלים ומסדירים את ענייני המדינה.
4. ריבונות: יכולתו של השלטון לנהל את ענייני הפנים והחוץ במדינה כרצונו ללא כפיפות לגורמים חיצוניים.
5. הכרה בינלאומית: הכרה של גופים בינלאומיים ומדינות בעולם בריבונותה של המדינה. לדוגמא, חברות באו"ם, קשרים דיפלומטים וכלכליים.

קבוצה אתנית: קבוצה בעלת יסודות אתניים-תרבותיים משותפים כמו מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולעיתים גם דת. קבוצה אתנית אינה בהכרח בעלת דרישות לריבונות.

לאום: קבוצה בעלת יסודות משותפים (אתניים-תרבותיים ו/או יסודות פוליטיים). לקבוצה זו יש מדינה ריבונית או אוטונומיה בתוך מדינה קיימת, או שהיא שואפת לאחת מאלו.

סוגי לאומיות:

• לאומיות אתנית-תרבותית: השאיפה המשותפת של בני לאום מסוים לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית או לניהול עצמי בתוך מדינה קיימת. שאיפה זו מבוססת על יסודות אתניים-תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולעיתים גם דת.
• לאומיות פוליטית: השאיפה המשותפת של בני לאום מסוים לשלטון עצמי במסגרת של מדינה ריבונית או לניהול עצמי בתוך מדינה קיימת. שאיפה זו מבוססת על יסודות פוליטיים: רצון משותף לחיות במסגרת פוליטית ולקדם יחד ערכים ונורמות משותפים.

משמעויות שונות של מדינות לאום:

• מדינת לאום אתנית-תרבותית: מדינה המזוהה עם לאום אתני-תרבותי אחד ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית. חלק מסמלי המדינה, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה מבטאים את היסודות האתניים-תרבותיים המשותפים של הלאום המהווה את קבוצת הרוב במדינה. קיימים גם יסודות פוליטיים משותפים לכלל האזרחים במדינה.
• מדינה דו לאומית: מדינה המזוהה עם שני לאומים אתניים-תרבותיים שונים ומבטאת את זכותם להגדרה עצמית. חלק מסמלי המדינה, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה מבטאים את היסודות האתניים-תרבותיים של שני הלאומים המרכזיים המדינה. קיימים גם יסודות פוליטיים משותפים לכלל האזרחים במדינה המגבשים את שני הלאומים.
• מדינה רב לאומית: מדינה המזוהה עם מספר לאומים אתניים-תרבותיים. סמלי המדינה, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה מבטאים את היסודות האתניים-תרבותיים של כל הלאומים במדינה. קיימים גם יסודות פוליטיים משותפים לכל האזרחים במדינה המגבשים את כלל הלאומים.
• מדינת לאום פוליטית (מדינת כלל אזרחיה): מדינה אשר מגדירה את השייכות הלאומית על בסיס האזרחות בלבד (ישנה חפיפה בין לאומיות לאזרחות). הסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה אמורים לבטא את היסודות הפוליטיים המשותפים לכל האזרחים במדינה. יסודות אלה משקפים ערכים משותפים לכלל אזרחי המדינה.

הצדקות למדינת הלאום הדמוקרטית (אתנית-תרבותית):

1. הזכות להגדרה עצמית: לכל עם יש את הזכות הקולקטיבית לממש את תרבותו הלאומית במדינה לאום. זוהי זכות קבוצתית קולקטיבית-לאומית. זוהי אינה זכות פרט, אלא זכות של קבוצות קולקטיביות-לאומיות.
2. הזכות לתרבות: לבני אדם יש זכות לתנאים שיאפשרו להם לפתח את תרבותם בצורה מיטבית. מדינת הלאום היא הכלי המיטבי לפיתוח תרבותי של לאום מסוים. עם זאת, הצדקה זו תלויה בשמירת זכויות הפרט של כלל האזרחים וכן בהכרה בזכות של קבוצות אחרות לביטוי לאומי.
3. חשיבות הסולידריות: מדינת לאום אתנית-תרבותית היא בסיס לסולידריות (אחווה) חזקה בין רוב האזרחים בגלל הקשר הלאומי ביניהם. סולידריות זו מחזקת את יציבות המדינה ואת הדאגה לרווחה.
4. הזכות לביטחון: לבני אדם יש זכות לחיים ובטחון. מדינת לאום הינה מסגרת מיטבית להגנה על לאום אשר ייתכן ובמסגרת אחרת היה מיעוט המצוי בסכנה.