ראה שמש/אבן גבירול

ראה שמש\ אבן גבירול
רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה
כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,
תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין
וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,
וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה
בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ
בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

 

רקע כללי: אבן גבירול היה משורר יתום, ויקותיאל היה נותן החסות שלו – נתן לו בית ואוכל. יקותיאל נרצח בתלייה ובכך הומת קלון על חייו של רשב"ג.
השיר "ראה שמש" הוא שיר הנפתח בצורה של שיר טבע, ובו מתוארת השקיעה – מעבר מגוון אדום בהיר לגוונים כהים יותר ולבסוף שחור. בשורה האחרונה של השיר, מתקבלת תפנית – שיר הטבע הפך פתאום לשיר קינה.
בשיר יש שני אמצעים עיצוב עיקריים – לבוש והאנשה. האנשה לארץ ולשמש – השמש לבשה תולע (רמז מטרים אליו נתייחס בהמשך), והארץ הערומה והעזובה.
הארץ היא למעשה דימוי לרשב"ג שלאחר מות יקותיאל נותר עזוב ועירום, חסר הגנה ומתחבא בחושך.
השמש השוקעת היא יקותיאל שמת, וצבעי האדום הם מוטיב מנחה לדם שנשפך בעת הירצחו, כשהמילה "תולע" היא דו משמעית – מחד היא מייצגת צבע אדום, ומאידך היא הקבלה ל"תלייה" – דרך המוות של יקותיאל הפטרון.
מבחינת המשורר, כל העולם אבל על מות נותן חסותו (והשחק אזי קדר, כאילו בשק על מות יקותיאל מכוסה).

בשיר ישנם מוטיבים חוזרים של מוות:

1. שקיעת השמש

2. צבעי האדום המייצגים דם

3. דו משמעות המילה "תולע"

4. בשק על מות – מנהג אבלות בדת היהודית